הדרך הקלה לכתיבת חיבור 

המשימה הזאת – לכתוב חיבור – מפחידה הרבה תלמידים.  יש, משהו בחשש שלהם כי חיבור דורש תכנון, היצמדות למשימה, יכולת לארגן רעיונות, שליטה סבירה (לפחות) בשפה, ורבים מהתלמידים לא כותבים הרבה יותר מסטטוסים ברשתות החברתיות או מסרונים.

ובכן, לטובת התיכוניסטים לפני הבגרויות ומי שעומדים בפני הבחינה הפסיכומטרית, אני רוצה לפתוח לכם דף חדש: איך לעמוד במשימה בקלות יחסית ובכבוד, גם אם אתם רחוקים מלהיות סופרים או תולעי ספרים. אני מסבירה ומדגימה את התהליך שלב אחרי שלב.

אז איך מתחילים: רוב החיבורים המבוקשים הם חיבורי טיעון, כלומר לדעתך (הטיעון שלך) ולנימוקים המשכנעים שלך צריך להיות שם משקל חשוב. במקרה כזה מצופה ממך לכתוב לפחות שש פסקאות: פתיח, דעה + שלושה נימוקים שונים, טענת נגד והפרכתה (כלומר הוכחה שהדעה הזאת קיימת, אבל היא לא ממש משכנעת) וסיום. כשהמטלה מחולקת לפיסות קטנות יותר, היא הרבה פחות מפחידה. חשוב לעקוב אחרי השלבים האלה, ואז לא קורה שהדעה גלשה אל הפתיח או שבפסקה אחת כתבנו כמה נימוקים שונים.

ובכן, קודם כל לוקחים בחשבון שכתיבת חיבור היא מטלה מורכבת, לכן מקדישים לה בחלוקת הזמן  לפחות את משקלה היחסי בציון. כלומר: אם החיבור שווה 30% מהציון, צריך להקדיש לו לפחות שליש מהזמן המוקצה לבחינה כולה.

עכשיו על דף טיוטה (מחוייב מציאות להשתמש בטיוטה כי עוד יהיו תיקונים ושיפוצים) מכינים את שלד החיבור. קודם כל רושמים את הנושא. מתחתיו מתחילים  דווקא מהדעה.  תמיד כדאי לנסח את הדעה שיש יותר מה לומר כדי לחזק אותה כאילו היא הדעה שלכם). גם התלמיד הפחות מאומן יידע לומר מה דעתו על עניין זה או אחר.

דוגמה: נניח שהנושא הוא (בקצרה) האם יש להעדיף בחינות בגרות שבדיקתן אובייקטיבית או ציון שניתן ע"י מורי בית הספר לפי הישגיו במהלך השנה כולה. ראשית  אכתוב את דעתי: בחינות בגרות עדיפות.

עכשיו צריך לחפש שלושה נימוקים שונים שיסבירו למה אתה חושב דווקא כך. רושמים כל נימוק בנפרד (רק את המשפט המציג את הטיעון). לדוגמה: 1. הבחינות הן אובייקטיביות. יש מדד אחיד לכולם. 2. לא מתייחסים להתנהגותו של התלמיד, אלא רק להישגיו. 3. גם באוניברסיטה ובכל מוסד לימוד יש בחינות. כדאי להתרגל לזה בתיכון כדי להיות מאומנים אח"כ.

בשלב הבא בוחרים טענת נגד חזקה. למשל: לעומת זאת, יש מי שטוענים שציון שניתן ע"י מורי בית הספר משקף בצורה יותר נאמנה את הישגי התלמיד.

עכשיו בדף נפרד ניגשים לפתח את החיבור. משאירים מקום לפתיח, שאותו נכתוב מאוחר יותר, וניגשים לפתח את ארבע הפסקאות, שהן גוף החיבור. זה כמו שמתקינים אוהל: מסדרים את המסגרת ומציבים את האוהל, אח"כ מותחים את החבלים ותוקעים את היתדות. המשפטים שכבר ניסחנו הם האוהל – משפט המפתח של כל פסקה. עכשיו אנו צריכים "למתוח" את המשפט הזה לפסקה. צריך להוסיף הסברים, דוגמאות, תוצאות אפשריות ולעבות את הכתוב.  כך עושים לגבי הדעה ושלושת הנימוקים שכבר רשמנו.

דוגמה לעיבוי הפסקה  המציגה את דעתי והנימוק הראשון: אני סבורה שבחינות בגרות עדיפות על פני ציון שנקבע על פי כ הישגיו של התלמיד במהלך השנה מפני שבחינות הבגרות הן אובייקטיביות. יש מדד אחיד לכולם. לבתי הספר מאוד חשובים אחוזי ההצלחה של התלמידים. גם בית הספר עצמו נמדד לפי הצלחת תלמידיו, ויש לדבר משמעות רבה. בחינות הבגרות יכולות למנוע מצב של "הצלחה בכל מחיר", כלומר העלאת ציונים שלא משקפת את רמתם האמיתית של התלמידים ו"ניפוח" ציונים. בפני הבוחן החיצוני כולם שווים: התלמיד מבית ספר נחשל וגם תלמיד מבית ספר עשיר ומתוקשר.   אפשר להוסיף כאן דוגמהלחיזוק הטענה.

כך בונים את שלוש פסקאות הנימוקים. מקפידים בתחילת כל פסקה על מילת קישור כמו: בנוסף לכך, כמו כן, נימוק נוסף הוא... וכו'.

כעת בונים את פסקת טענת הנגד. בהמשך נפריך את הטענה (כלומר "נרסק" אותה) ונחזור במשפט או שניים מדוע העמדה שלנו היא עדיפה. את הפסקה הזאת אפשר להתחיל במשפט: בכל זאת, יש גם צד שני למטבע... או: בניגוד לעמדתי יש מי שטוענים כי... (או כל נוסח אחר שיביע עמדה מנוגדת. כאן נוסיף את המשפט שניסחנו ונתקוף (בנועם כמובן) את אותה עמדה. מתבקש שימוש בצירוף המביע ניגוד כמו: ובכל זאת נראה לי ש... או: אבל... ואז נחזור על עיקרי הטענה שלנו. דוגמה: לעומת זאת, יש מי שטוענים שציון שניתן ע"י מורי בית הספר משקף בצורה יותר נאמנה את הישגי התלמיד. לדעתם יש כך מעקב אמיתי אחרי השקעה רצופה של התלמיד ולא הסתמכות רבה על ציון של מבחן יחיד. אבל אם נעמיד על כף המאזניים את אמינותו של  הציון השווה לכולם מול ציון שניתן ע"י מורה, שנתון ללחצים שונים או יצר קשר אישי מיוחד עם התלמיד, נראה שהבגרות היא הבחירה הנכונה.

כעת הסיום. יש ארבע דרכים מקובלות לכתוב סיום: סיכום, תוצאה, מסקנה והמלצה, ראשי תיבות: סתמ"ה. מומלץ מאוד להוסיף כאן פתגם או אמרה שמתאימים לעניין הנידון. לא מומלץ להתחיל במילה: לסיכום.. עדיף לכתוב: לאור הדברים שהעליתי... או מן הדברים שעלו כאן ניתן (להסיק / להבין / לראות וכו'). עכשיו צריך לחזור אל הטענה הכי מוצקה שלנו כדי "לסגור" את כל מה שנאמר.

דוגמה: לאור הדברים שהעליתי ניתן להסיק עד כמה, למרות תלונות התלמידים, בחינות הבגרות חשובות כמדד חיצוני להצלחה. ללא ספק, יש מה לשפר במערך הזה, אבל בחינות הבגרות, ככלל, עדיפות מכל צורה אחרת של הערכת הישגי התלמידים.

וכעת אחרון חביב – דווקא הפתיח. מניסיוני רב השנים ומהיכרות צמודה גם עם תלמידים מתקשים ולקויי למידה, כאשר רוב החיבור כבר מוכן, הרבה יותר קל להתמודד עם הפתיח. הפתיח חשוב מאוד לקביעת העניין של הקורא, לכן עליו להיות אטרקטיבי. רוב התלמידים  פשוט  מעתיקים את המטלה, שם מנוסחת טענה ואולי גם טענת הנגד כפתיח.נכון שאם כותבים כמו כולם, הסיכויים ליפול – קטנים. אבל מי שרוצה  לקבל יותר נקודות, צריך להיות יותר יצירתיים. אז איך לעשות זאת? בכל אופן מומלץ לא לחזור על מילות המטלה, אלא לכתוב כמה מילים כלליות על הנושא המדובר, ועדיף: ממש לתאר איך נראית התופעה. תחשבו שיש לכם מצלמת וידאו, וצילמתם סרטון שמדגים את נושא החיבור. אחר כך מדברים על כמה נפוצה התופעה וחוזרים בקצרה למילות המטלה.

דוגמה: עוד מעט תתחיל בחינת הבגרות. הלחץ בשיאו: התלמידים חוזרים בדקה האחרונה על כמה פרטים מחומר המבחן, משוחחים שיחה אחרונה בטלפון, מכינים בקבוקי מים להרגעה. גם המורים שמסתובבים בשטח מתוחים מאוד. גם ההישגים שלהם כמורים עומדים כאן למבחן. התמונה חוזרת על עצמה כל שנה בכל בית ספר תיכון. אולי זו הסיבה שמדי פעם עולה הצעה להחליף את בחינות הבגרות ב"תיק הישגים" – ציון שמשקלל את הישגי התלמיד לאורך כל השנה.

בשעה טובה, עיקר המטלה מאחוריכם. עכשיו צריך לקרוא ברצף את התוצאה, ולבצע כמה תיקונים הכרחיים: לבדוק שכתבתם באורך המתבקש, לראות שהפסקאות רשומות בסדר הגיוני ומקושרות כראוי, לחפש חלופות למילים שחוזרות הרבה מדי ולשפץ קצת. כעת קחו אוויר למאמץ אחרון: העתיקו את החיבור המתוקן, וכמובן, בהצלחה רבה.